את חנג צ'ואן אפשר לתרגל בשני אופנים שונים, מבחוץ ומבפנים, הפעם אתייחס לאחרון. ראשית חשוב להבין את הכוחות הדרושים לביצוע נכון של תנועה זו. תחילתה של התנועה בהתכנסות פנימה אל עבר המרכז כאשר בין הזרוע הקידמית לכתף האחורית מופיע כח משיכה הדדית כך שהכתף הקדמית נסגרת. מבחינה אפליקטיבית אפשר ליישם תנועה זו להסטת התקפת היריב (על פי התרשים - הסטה ימינה) והנעת הגוף שמאלה לשם התחמקות. דרך נוספת ליישום תנועה זו מתאימה ללחימה מטווח קצר מאד ושימוש בהתקפת כתף. לדוגמא: שימוש ביד על מנת לקרב את היריב אל הכתף התוקפת (על פי התרשים - יד שמאל מקרבת לכתף ימין). אפליקציות נוספות אפשר למצוא כאן
ניתן להשתמש בתנועת חנג כנגד ג'ב. חשוב להקפיד על מרפק נמוך בסוף התנועה על מנת לשמור על הצלעות (למטה בצידו השמאלי של תרשים מספר 3). כמו כן על אמת היד להיות אנכית לגופנו על מנת שהגוף כולו יוכל לתמוך מאחורי התנועה
0 Comments
אפשר לדמות את המיומנות הפנימית (ניי גונג) לאופן פעולתה של מכונית. נדמה את הגפיים לגלגלים ואת המותן למנוע המכונית. מפרקיי הגוף בכלל וחוליות המותן בפרט שווי ערך למצמד. כמו כן נדמה את הכוונה למצב בו נמצאת דוושת המצמד. כאשר אין כוונה, הדוושה לחוצה לגמרי ואילו כאשר מופיעה כוונה, הדוושה לחוצה חלקית וקיים חיכוך בין לוחות המצמד. כל עוד דוושת המצמד לחוצה, קיים נתק בין המנוע והגלגלים. כך גם כאשר המפרקים משוחררים אין מעבר כח מהקרקע אל הזרועות. כאשר הכוונה אינטנסיבית היא דומה למצב בו שני לוחות המצמד נוגעים קלות אחד בשני, קיים חיכוך קל ורעידה בדוושה. אם בשלב זה נשחרר את דוושת המצמד יתאפשר מעבר כח מיידי מהמנוע אל הגלגלים. בדומה להיצמדות לוחות המצמד, הידוק המפרקים יאפשר העברת כח מהמותן אל הקרקע והזרועות צריך לתרגל פי צ'ואן לפחות אלף פעם - רק כדי ללמוד את התנועה הבסיסית הרגליים הינן השורש והבסיס לתנועת המותן. עמידה יציבה תלויה בזווית הרגליים ביחס לקרקע והמותן. המבנה החזק והמתאים ביותר הינו הטרפז (למשל שרפרף). משקל המונח על גבי שרפרף מתחלק בין רגליו וחודר לקרקע בכיוונים מנוגדים עקיפה של מחסום או יריב וכניסה להשענות עם כתף, גב או אגן הן שתי אפליקציות אפשריות בתנועת תבנית טואו. בזמן תרגול תבנית זו יש להכיל את המומנטום והכוונה לשחרור כוחות אלה הקפדה על דגשים וכוחות נכונים משפיעה רבות על יציבות. אם נישען לאחור לאט לאט עד לרגע בו הגוף מאבד את שיווי המשקל ניווכח כי הוצאת עקבים החוצה מאפשרת לנו להשאר יציבים. כאשר נשען קדימה עד לנקודת איבוי היציבות נגלה כי הכנסת בירכיים ואצבעות הרגליים פנימה מסייעת לנו לשמור על יציבות עצם העצה והזנב הם מקטע הבסיס (בסיס, אמצע, קצה) של עמוד השדרה. מקטע הבסיס משמש כמקור כח ועל כן בשינג אי צ'ואן מחשיבים מאד מקטע זה במיוחד לשם שחרור כח מתפוצץ. למעשה, בשינג אי צ'ואן רואים בעצם הזנב והעצה (זנב הצב) כמקור לכח נדנוד (דואו) וסיבוב. אצל חיות משמש הזנב ככלי לאיזון הגוף כמו גם סייע לשחרור כח (למשל: נמר המזנק על טרפו פושט את זנבו החוצה). גם אצל בני אדם משמש איזור זה כסייע לייצוב הגוף. דוגמאות לכך ניתן לראות אצל אדם הדוחף מריצה המשתמש בנענוע המותן לייצוב המריצה בזמן הליכה. מתחרים אולימפים בהליכה למרחקים מנענעים את אגנם בזמן הליכה על מנת לייצר כח מורי, מאסטר וו בינג וואן, נהג לדמות תנועה זו לדגל המתנפנף ברוח או דג השוחה כנגד הזרם. כאשר רוח חזקה נושבת על הדגל הוא מתנפנף מצד לצד. האזור של הדגל הקשור לעמוד נע קלות ואילו קצהו של הדגל מתנפנף בפראות. כאשר דג שוחה נגד הזרם, מתקבל הרושם שהוא עומד במקום ורק זנבו מתנדנד מצד לצד. באותה מידה, תנודה מזערית של המותן (זנב הצב) יכולה לשחרר כח עצום ותנועה פראית בקצוות הגפיים אחת משמונה הדרישות בשינג אי צ'ואן היא עיגול הכתפיים. פעמים רבות עקב חוסר הבנה של הנחיה זו נוטים מתאמנים מתחילים להגזים בהקשתת הגב עד כדי יצירת גיבנת. לרב בעיה זו נפתרת כאשר לומדים לשלב הנחיה זו עם שאר ההנחיות. אם נשלב את ההנחיה לזקוף את העורף והדרישה לייצר כח דחיפה מעלה (דינג, שו לינג) של קודקוד הראש יחד עם שקיעה של המותן מטה נקבל מתיחה של עמוד השדרה. מתיחה זו מביאה ליישור עמוד השדרה תרשים טאי ג'י מייצג את היחס המשתנה בין יין ויאנג. ראשית נתיחס לשני החצאים (דגים) ללא הנקודות שבמרכזם. ניתן לראות כי קיים רגע, בו יאנג מגיע לנקודת שיא וממנה מתחיל להחלש בו בזמן עם הופעת יין חדש, רגע זה מסמל "יאנג זקן ויין צעיר". משלב זה יאנג נחלש ויין מתחזק עד לנקודת השיא של יין בה מתרחש תהליך הפוך לזה שתואר למעלה ניתן לראות בתרשים הטאי ג'י כי בחצי השחור (יין) מופיעה נקודה לבנה (יאנג) ובחצי הלבן מופיעה נקודה שחורה. משמעות נקודות אלה הוא קיום גרעין של יין בתוך יאנג וגרעין של יאנג בתוך יין. כלומר, אין מצב בוא קיים רק יאנג בלבד או רק יין בלבד |