תרגום: יונתן בלושטיין
לי שו ג'ואו (1903-1962), יליד רונג-צ'נג ממחוז חביי.
כעלם צעיר, לי אהב להילחם. הוא קיבל הדרכה אישית מסונג שי רונג בעצמו, והתקבל כתלמיד ע"י סונג חו צ'ן , בנו של סונג שי רונג. לי היה שקדן ועקבי בלימודיו את השינג-אי מזרם סונג, והיה מוכשר במיוחד בלחימה. הוא היה ידוע באזור מחוז טיאנג'ין בשל עוז רוחו, וזכה לכינוי "חה דונג דה שיה" (האביר מרובע חה-דונג). בסביבות שנת 1943 הוא עבר להתגורר בטיאנג'ין והתחיל לקבל תלמידים תחתיו. השינג-אי שהועבר אלינו מ-לי הוא תוצר של חיים שלמים של חיפוש אחר הדרכה אמיתית וניסיון בהתמודדות עם ומול מורים גדולים אחרים.
אע"פ ש-לי השתייך לסגנון לחימה מכובד, הוא מעולם לא חשב על אמנויות של אחרים במובן של "סגנון כך וכך" או "מחנה כך וכך". הוא האמין בחוזקה באמרתו של סונג שי רונג: "כל האמנויות באשר הן טובות לטיפוח הצ'י הן הפנימיות והן החיצוניות. ל-לי לא היתה תשוקה לתהילה או ממון, והוא היה מאוד מעשי ומציאותי באופיו. הוא בחן את הצדדים החיוביים של אמנויות אחרות כדי ליצור את פרשנותו האישית לשינג-אי מזרם סונג.
השינג-אי כפי שהועבר ע"י לי כלל הרבה "תרגול פנימי" ועבודת לחימה חופשית שהגיעו מסגנונות אחרים, כגון בא-גוואה, טאי-ג'י, טונג-ביי וזרמים של שאולין. את רוב החומר הנ"ל לי רכש דרך קרבות תיגר עם מורים אחרים. כתוצאה מכך, השינג-אי שהועבר ע"י לי שימר הרבה מהערך הלחימתי המקורי של של אמנויות הלחימה הסיניות (אשר חלק ניכר ממנו אבד בעת המודרנית). ניתן אפילו לתאר זאת כמאגר של שיטות לחימה מסורתיות.
לי לא רק תרגל את מה שהטיף, אלא גם עודד את תלמידיו להתנסות ולהכיר אמנויות לחימה אחרות, ולבחון את שלמדו ממנו. רוב תלמידיו של לי למדו אמנויות אחרות טרם הגיעו ללמוד תחתיו. למעשה, רבים מהם הפכו לתלמידיו לאחר שקראו עליו קרבות תיגר ונחלו הפסדים. במקום לדרוש מתלמידיו לשכוח את כל שלמדו בעבר, לי רצה שהם ישתמשו בשינג-אי שלו מזרם סונג כנקודת התייחסות כלפי מה שנהגו לתרגל. לאחר מכן היה זה תפקידם למיין ולברור אילו תרגולים וטכניקות היו אפקטיביים ואילו לא. תהליך זה העשיר את השינג-אי מזרם סונג שהועבר ע"י לי.
לי היה אדם מחונך ורחב אופקים, ידע לדבר מספר שפות זרות, ובעל תפיסה טובה של פיסיקה ומתמטיקה. הוא הקדיש עצמו לניסיון להסביר את אמנויות הלחימה דרך מכניקת גוף וגיאומטריה. לעיתים קרובות היה אומר: "אם התלמיד אינו מבין, זוהי אשמתו של המורה", ו-"אתה מקבל תלמידים מבולבלים רק כאשר המורה מבולבל בעצמו". כאשר לימד, לי מעולם לא השתמש במונחים מטאפיסיים. התרגולים והתרגילים שנלמדו נשפטו בהתאם ליעלותם, ו-לי העביר הלאה לתלמידיו רק טכניקות שהוכחו יעילות בקרב. לי נהג לומר: "אם מורה יודע מדוע הוא עושה את שעושה, התלמיד באופן טבעי ייטה לזכור את החומר הנלמד". תלמידיו של לי הלכו בעקבותיו – הם היו פרקטיים, ומעולם לא דיברו על "כוחות מסתוריים". הם האמינו כי תרגול של תרגול פנימי אמור לסייע למתרגל לפתח מאגרי אנרגיה טובים, לבנות גוף חזק, ולאפשר זריזות וכוח ניכרים בעת לחימה. כפי ש-לי היה אומר: "אתה יכול לומר מי תרגל תרגול פנימי ומי לא – קיים הבדל ניכר". לי שו ג'ואו הדגיש את היישומיות במה שלימד – מנקודת מבטו תרגול (של האמנות) היה לצורך שימוש ממשי. היה עליך לתרגל את הטכניקות כפי שתשתמש בהן – הוא התנגד נחרצות לטרנד של הפרדה בין תרגול ליישום במציאות. כתוצאה מכך, כל תלמידיו של לי היו מוכשרים בלחימה, ושימרו באופן ניכר את היכולת הקרבית של אמנויות הלחימה הסיניות המסורתיות.
ל-לי היו תלמידים רבים וטובים בסביבות בייג'ינג וטיאנג'ין, ובינהם שו פאן זנג, ג'ואו ליאן ג'ו, ג'אנג גוי ליאנג (מורו של וו בינג וון - מורי, נ.א), מנג הונג פו, ג'אנג צ'אנג טאי, יאנג יואה בו, ו-לו ז'ונג רן (אשר יותר מאוחר פיתח זרם משלו המבוסס על לימודיו את שינג-אי מזרם סונג ובא-גוואה מזרם יין-יאנג, הנקרא "תיאוריית המבנה של לו" - סב גונגפו של מורי ג'ואו, נ.א). תלמידיו ותלמידי תלמידיו, בעקבות דרכו של לי, המשיכו להעשיר את שינג-אי מזרם סונג שהועבר אליהם ע"י ספיגה של אלמנטים חיוביים מאמנויות אחרות. בין תלמידיו של לי היה לו ג'ונג רן (שם עט -ג'נג וון, נ.א) הידוע, אשר הזריק דם חדש למחקר של אמנויות הלחימה המסורתיות, ע"י החקר של "העקרונות הפנימיים המאחדים" של אותן אמנויות לחימה. היו נוסף על כך מספר תלמידים אחרים שעבדו מאחורי הקלעים, כגון המורים המנוחים ג'אנג גוי ליאנג, מנג הונג פו, ו-יאנג יואה בו. שניים מתלמידיו של לי עדיין עימנו – ג'אנג צ'אנג טאי ו-ג'אנג קי פה, אשר עשו מאמצים כבירים לשמר את ההיבט הלחימתי של אמנויות הלחימה המסורתיות ע"י חקר של התרגול הפנימי והתרגול הלחימתי ש-לי הוריש להם
לי שו ג'ואו (1903-1962), יליד רונג-צ'נג ממחוז חביי.
כעלם צעיר, לי אהב להילחם. הוא קיבל הדרכה אישית מסונג שי רונג בעצמו, והתקבל כתלמיד ע"י סונג חו צ'ן , בנו של סונג שי רונג. לי היה שקדן ועקבי בלימודיו את השינג-אי מזרם סונג, והיה מוכשר במיוחד בלחימה. הוא היה ידוע באזור מחוז טיאנג'ין בשל עוז רוחו, וזכה לכינוי "חה דונג דה שיה" (האביר מרובע חה-דונג). בסביבות שנת 1943 הוא עבר להתגורר בטיאנג'ין והתחיל לקבל תלמידים תחתיו. השינג-אי שהועבר אלינו מ-לי הוא תוצר של חיים שלמים של חיפוש אחר הדרכה אמיתית וניסיון בהתמודדות עם ומול מורים גדולים אחרים.
אע"פ ש-לי השתייך לסגנון לחימה מכובד, הוא מעולם לא חשב על אמנויות של אחרים במובן של "סגנון כך וכך" או "מחנה כך וכך". הוא האמין בחוזקה באמרתו של סונג שי רונג: "כל האמנויות באשר הן טובות לטיפוח הצ'י הן הפנימיות והן החיצוניות. ל-לי לא היתה תשוקה לתהילה או ממון, והוא היה מאוד מעשי ומציאותי באופיו. הוא בחן את הצדדים החיוביים של אמנויות אחרות כדי ליצור את פרשנותו האישית לשינג-אי מזרם סונג.
השינג-אי כפי שהועבר ע"י לי כלל הרבה "תרגול פנימי" ועבודת לחימה חופשית שהגיעו מסגנונות אחרים, כגון בא-גוואה, טאי-ג'י, טונג-ביי וזרמים של שאולין. את רוב החומר הנ"ל לי רכש דרך קרבות תיגר עם מורים אחרים. כתוצאה מכך, השינג-אי שהועבר ע"י לי שימר הרבה מהערך הלחימתי המקורי של של אמנויות הלחימה הסיניות (אשר חלק ניכר ממנו אבד בעת המודרנית). ניתן אפילו לתאר זאת כמאגר של שיטות לחימה מסורתיות.
לי לא רק תרגל את מה שהטיף, אלא גם עודד את תלמידיו להתנסות ולהכיר אמנויות לחימה אחרות, ולבחון את שלמדו ממנו. רוב תלמידיו של לי למדו אמנויות אחרות טרם הגיעו ללמוד תחתיו. למעשה, רבים מהם הפכו לתלמידיו לאחר שקראו עליו קרבות תיגר ונחלו הפסדים. במקום לדרוש מתלמידיו לשכוח את כל שלמדו בעבר, לי רצה שהם ישתמשו בשינג-אי שלו מזרם סונג כנקודת התייחסות כלפי מה שנהגו לתרגל. לאחר מכן היה זה תפקידם למיין ולברור אילו תרגולים וטכניקות היו אפקטיביים ואילו לא. תהליך זה העשיר את השינג-אי מזרם סונג שהועבר ע"י לי.
לי היה אדם מחונך ורחב אופקים, ידע לדבר מספר שפות זרות, ובעל תפיסה טובה של פיסיקה ומתמטיקה. הוא הקדיש עצמו לניסיון להסביר את אמנויות הלחימה דרך מכניקת גוף וגיאומטריה. לעיתים קרובות היה אומר: "אם התלמיד אינו מבין, זוהי אשמתו של המורה", ו-"אתה מקבל תלמידים מבולבלים רק כאשר המורה מבולבל בעצמו". כאשר לימד, לי מעולם לא השתמש במונחים מטאפיסיים. התרגולים והתרגילים שנלמדו נשפטו בהתאם ליעלותם, ו-לי העביר הלאה לתלמידיו רק טכניקות שהוכחו יעילות בקרב. לי נהג לומר: "אם מורה יודע מדוע הוא עושה את שעושה, התלמיד באופן טבעי ייטה לזכור את החומר הנלמד". תלמידיו של לי הלכו בעקבותיו – הם היו פרקטיים, ומעולם לא דיברו על "כוחות מסתוריים". הם האמינו כי תרגול של תרגול פנימי אמור לסייע למתרגל לפתח מאגרי אנרגיה טובים, לבנות גוף חזק, ולאפשר זריזות וכוח ניכרים בעת לחימה. כפי ש-לי היה אומר: "אתה יכול לומר מי תרגל תרגול פנימי ומי לא – קיים הבדל ניכר". לי שו ג'ואו הדגיש את היישומיות במה שלימד – מנקודת מבטו תרגול (של האמנות) היה לצורך שימוש ממשי. היה עליך לתרגל את הטכניקות כפי שתשתמש בהן – הוא התנגד נחרצות לטרנד של הפרדה בין תרגול ליישום במציאות. כתוצאה מכך, כל תלמידיו של לי היו מוכשרים בלחימה, ושימרו באופן ניכר את היכולת הקרבית של אמנויות הלחימה הסיניות המסורתיות.
ל-לי היו תלמידים רבים וטובים בסביבות בייג'ינג וטיאנג'ין, ובינהם שו פאן זנג, ג'ואו ליאן ג'ו, ג'אנג גוי ליאנג (מורו של וו בינג וון - מורי, נ.א), מנג הונג פו, ג'אנג צ'אנג טאי, יאנג יואה בו, ו-לו ז'ונג רן (אשר יותר מאוחר פיתח זרם משלו המבוסס על לימודיו את שינג-אי מזרם סונג ובא-גוואה מזרם יין-יאנג, הנקרא "תיאוריית המבנה של לו" - סב גונגפו של מורי ג'ואו, נ.א). תלמידיו ותלמידי תלמידיו, בעקבות דרכו של לי, המשיכו להעשיר את שינג-אי מזרם סונג שהועבר אליהם ע"י ספיגה של אלמנטים חיוביים מאמנויות אחרות. בין תלמידיו של לי היה לו ג'ונג רן (שם עט -ג'נג וון, נ.א) הידוע, אשר הזריק דם חדש למחקר של אמנויות הלחימה המסורתיות, ע"י החקר של "העקרונות הפנימיים המאחדים" של אותן אמנויות לחימה. היו נוסף על כך מספר תלמידים אחרים שעבדו מאחורי הקלעים, כגון המורים המנוחים ג'אנג גוי ליאנג, מנג הונג פו, ו-יאנג יואה בו. שניים מתלמידיו של לי עדיין עימנו – ג'אנג צ'אנג טאי ו-ג'אנג קי פה, אשר עשו מאמצים כבירים לשמר את ההיבט הלחימתי של אמנויות הלחימה המסורתיות ע"י חקר של התרגול הפנימי והתרגול הלחימתי ש-לי הוריש להם
RSS Feed