תנועת הראש משפיעה על הגוף. ראש מורם מעלה מטה את הגוף לאחור. ראש מורכן מטה את הגוף קדימה. נטיית הראש לאחד הצדדים מטה את הגוף לאותו הצד. נטיית הראש לכיוון כלשהו משפיעה על מרכז הכובד ופוגעת ביציבות הגוף כמו גם בניידותו. על כן, בשינג אי צ'ואן על הראש להשאר במרכז ללא הטיה. למרות זאת בזמן תנועה חובה להשתמש בראש להוצאה והפקה של כח
כיצד ניתן לשמור על מיקום הראש במרכז
1. על הראש ליצור כח דחיפה מעלה בנקודת באי-חוי (מפגש המאה). נקודה זו נמצאת במרכז הקו הנמתח בין הקצוות הגבוהים ביותר באוזן ועל גבי ערוץ דו. על כח הדחיפה להיות קליל (שו-לינג) ולא מאומץ במשך כל הזמן מלבד בזמן שחרור כח בו יודגש לשבריר שניה. כח זה יסייע גם לזקיפת הצוואר
2. יש לייצר כח דחיפה (דינג) קדימה באיזור המצח. יצירת כח זה תביא להכנסה קלה של הלסת פנימה לעבר הגוף
* שני כוחות אלה (א' ו-ב') מופקים על ידי כוונה בלבד ולא על ידי כיווץ שרירים והקשחת הצוואר
3. שקיעת הכתפיים. שני הכוחות הקודמים מיושמים לרב בעת שינוי של תנועה. ברגע שרוצים לייצר כח מתפוצץ יש לזקוף את הצוואר כ"תרנגול קרב" (מספר 4 בתרשים). לשקיעת הכתפיים השפעה מכריעה על היכולת לזקוף את הצוואר כתרנגול היוצא לקרב. כמו כן, שקיעת הכתפיים מסייעת להורדת נקודת "מפגש העצם" (בין חוליית הצוואר מס'7 לחוליית החזה מס'1). באופן זה נוצרת מתיחה בין הקודקוד והגוף והצוואר מזדקף
בנוסף לשלוש הנקודות האלה יש להוסיף "שיער הראש שואף לסמור, השיניים שואפות לנגוס, הלשון דוחפת והאצבעות שואפות לחדור לעצמות" המופיעים בזמן שחרור כח מתפוצץ
1 Comment
את משמעות המילה "צורה" (שינג) בשם של שינג אי נהוג להסביר במספר אופנים ללשון יש שני שימושים בשינג אי צ'ואן, האחד כולל מתח-רפיון ודירבון-דחיפה והשני הוא תנועה מעלה-אמצע-מטה אחת ההנחיות הנפוצות ביותר בתירגול צ'י גונג ואמנויות לחימה סיניות היא נגיעה עם קצה הלשון בחך. בעבר התיחסתי לאחת הסיבות ברשומותי "הלשון ותפקידה בייצוב הצוואר". היום אתיחס למספר סיבות נוספות א. הרמת הלשון מעלה מגבירה את הפרשת הרוק. על פי הרפואה הסינית ישנם שני סוגים של רוק. רוק סמיך ללא בועות אויר המופרש בזמן האוכל ומסייע לעיכול נחשב לנוזל המשוייך לטחול. רוק דליל מלא בבועיות אויר הנמצא בפה שלא בזמן הארוחה ומשוייך לכליות. על פי הרפואה הסינית, מקור נוזל הכליות בתמצית הכליות העולה מעלה לאורך מרידיאן הכליות ועד לשתי נקודות תחת הלשון. בעת הרמת הלשון אל החך מוגבר יצור רוק זה. לרוק זה סגולות בריאותיות חשובות כגון חיזוק הכליות והתמצית (משפיעה על בריאותנו ואורך חיינו) ולכן מומלץ לבלוע אותו ב. הגוף נחצה לשני חצאים, ימני ושמאלי, בדיוק בקו המרכז על ידי שני ערוצים (ערוץ דו וערוץ רן). ערוץ דו מסתיים באיזור החניכיים העליונים וערוץ רן מתחיל באזור הסנטר. הרמת הלשון מעלה אל החך מחברת בין שני ערוצים אלה ומסייע לסגירת המעגל בין הערוצים. הרמת הלשון בלבד אינה מספיקה ויש גם להרים מעלה את נקודת "מפגש היין" (חוי יין) אשר תחבר בין סופו של ערוץ רן ותחילתו של ערוץ דו ג. בזמן לחימה קיים סיכון לנשוך את הלשון עקב פגיעה של התקפה בלסת. יצירת הרגל של הרמת הלשון מעלה ימנע את האפשרות לנשיכתה בזמן קרהב אחת הפילוסופיות העתיקות ביותר בסין אחרי תיאוריית יין ויאנג היא התיאוריה של חמש התנועות (וו שינג). משמעות הסימנה וו היא חמש ומשמעות הסימניה שינג היא תנועה, כלומר חמש תנועות. כיום, במקומות רבים נהוג לתרגם את השם כחמישה אלמנטים. לעניות דעתי והבנתי השימוש במילה אלמנט חוטאת למשמעות המקורית וככל הנראה מושפעת מפילוסופיה מערבית עתיקה, שהתיחסה לקיומם של ארבעה אלמנטים (מים, אש, אויר ואדמה) כבסיס לכל הבריאה . התיאוריה שהתיחסה לקיומם של ארבעה אלמנטים גרסה כי מדובר בארבעה יסודות בלתי משתנים מהם ניתן להרכיב את כל שאר החומרים בעולם. גישה זו שונה לגמרי מזו הסינית, אשר אינה מדברת על ארבעה יסודות בלתי משתנים אלא על חמש תופעות של שינוי בטבע. למעשה שתי אסכולות אלה מייצגות גישות שונות לחלוטין (אפשר לומר אף סותרות) להתבוננות בטבע. האחת מדברת על יסודות בלתי משתנים (ארבעה אלמנטים) ואילו השניה על חמש תנועות של שינוי בלתי פוסק ותנועה ממצב אחד לאחר (חמישה מעברים או חמש פאזות). ארבעת היסודות מייצגים מצב סטאטי חסר שינוי ואילו חמש התנועות מייצגות שינוי בלתי פוסק. בעקבות ההבדלים האלה בחרתי לתרגם מושג זה דווקא בשמות "חמישה מעברים" או חמש תנועות חמשת המעבריםבמקום להשתמש בהסברים ארוכים על אופייה של כל תנועה בחרו הסינים לקשר לכל תנועה דימוי הקרוב ביותר לאופייה. חמשת הדימויים הם: עץ, אש, אדמה, מתכת ומים יצירה ובקרהבין חמשת המעברים קיימים יחסים של יצירה ובקרה עיקרון חשוב שמופיע בשינג אי צ'ואן שלנו, ככל הנראה בהשפעת" תיאוריית המבנה של לו", מדמה תנועת ענבל בתוך פעמון. כאשר הפעמון נע קדימה, הענבל שבתוכו נשרך מאחור. ברגע בו הפעמון פוגע במכשול הענבל נע קדימה לעבר גוף הפעמון וניתח בו בחזקה. כתוצאה מכך המכשול סופג שתי מכות עוקבות, האחת מפגיעת הפעמון במכשול והשניה על ידי כח העובר מהפעמון אל המכשול בעקבות פגיעת הענבל בפעמון אם היריב רך אני עובר דרכו - אם היריב עובד רך ומשתדל לא לייצר התנגדות יש לשמור על כוונה ישירות אל קו המרכז שלו ולעבור דרך הגנותיו |