שינג אי צ'ואן היסטוריה דרישות עמידות עמוד מישוש כח תירגול יישום
עמידות עמוד
עמוד התווך של תרגול שינג אי צ'ואן הוא תרגול עמידות עמוד. התפיסה העומדת מאחורי תרגול עמידות עמוד אומרת כי הכוונה הנכונה והרצויה לנו יכולה לנבוע אך ורק ע"י יציקתה אל תוך תבנית מתאימה. ראשית יש לבנות את כלי הקיבול הרצוי לנו ולאחר מכן למזוג את הכוונה אל תוך כלי הקיבול, בדומה להקפאת קוביות קרח. מנקודת מבט סינית, קיים קשר הדוק בין מחשבה, כוונה, צ'י, דם וכח ותרגול עמידות עמוד מתרגל את הקשר בין מרכיבים אלה. הדם מזין את השרירים והינו כלי הרכב המכיל ונשלט ע"י הצ'י. הכוונה המתעוררת בעקבות מחשבה יכולה לכוון את תנועתו של הצ'י. ישנן ווריאציות רבות לעמידות עמוד כאשר הבססיות ביותר משמשות לחיזוק הגוף ואילו המסובכות משמשות ככלי לאימון מיומנויות שונות הקשורות בלחימה , למשל: כוחות שונים, יכולות תגובה, תרגול נפשי (אגרסביות) וכו
ווריאציות שונות לעמידות עמוד
למרות שבצופה מן הצד מתקבל הרושם כי מדובר בעמידה סטאטית, לא כך הדבר. לאורך כל התרגול המתאמן נע בין מתח לשחרור של הכוונה, הריכוז והכח. מכיוון שלא ניתן לכוון את את הכוונה לכל הכיוונים בו-זמנית יש להשתנות בין כיוון אחד לשני, פנימה-החוצה, מעלה-מטה, קדימה-אחורה וכדומה. כיווץ לכיוון אחד הוא שחרור עבור הכיוון הנגדי, התקדמות לכיוון אחד הוא נסיגה לכיוון השני
בכתבים נאמר " תנועה קטנה עדיפה על תנועה גדולה, חוסר תנועה עדיף על תנועה קטנה, רק התנועה שנובעת מחוסר התנועה מולידה תנועה אין סופית". משמעות המשפט היא שיש לשאוף להקטין את טווח התנועה ככל האפשר עד כדי שנעלמת התנועה החיצונית ונשארת רק תנודה מיזערית. ככל שמתקצר מרחק התנועה כך גדלה תדירות התנועה. התנודה שנוצרת בשרירי הגוף מורגשת אך ורק במגע ישיר. מלבד תנודה שרירית (תנועה) חייבת להיות גם תנודה של ריכוז ושחרור של הכוונה
שיר שמונה המילים
מחרוזת זו מכילה שמונה נקודות עיקריות הנחוצות בעת תרגול עמידות עמוד. בזמן התרגול יש לשים לב כי כל שמונה הנקודות מתקיימות. לכל אחת משמונה הנקודות יש שלושה סעיפים
שלוש זקיפויות - העורף זקוף, המותן זקופה, הברך זקופה
שלוש שקיעות - הצ'י שוקע, הכתפים שוקעות, המרפקים שוקעים
שלושה עיקולים - על הזרועות להיות כפופות על הברכיים להיות כפופות, על מפרק כף היד להיות כפוף
שלוש לפיתות - על הכתפים ללפות קדימה, על האצבעות ללפות, על הלסתות להסגר
שלוש הרמות - קודקוד הראש מתרומם ולוחץ מעלה, שורש כף היד לוחץ קדימה, קצה הלשון לוחץ על חך עליון
שלוש חביקות - דאן טיאן חובק את הצ'י, אומץ חובק את הגוף, מרפקים חובקים את צלעות
שלוש זריזויות - על המחשבה להיות זריזה, על העין להיות זריזה, על היד להיות זריזה
שלושה מעגלים - הגב מעוגל, החזה מעוגל, החלק שבין האגודל והאצבע המורה מעוגל
משמעות הנקודות
שלוש זקיפויות
עמוד השדרה הינו מבנה גמיש המפותל בצורת גל, דבר המאפשר לו לספוג ולשכך לחצים לאורכו ממש כמוקפיץ. מבנה גל זה נוצר ככל הנראה כאשר האדם החל ללכת זקוף על שתי רגליו. במידה ועמוד השדרה היה בעל כיפוף אחד בלבד היה נוצר מצב בו לא היה באפשרות ולשאת את משקל פלג הגוף העליון. במידה ועמוד השדרה היה ישר לגמרי היה הופך חסר גמישות ויכולתו לספוג את הזעזועים והלחץ המופעלים עליו על ידי פלג הגוף העליון היתה נפגעת. ניתן לראות, אם כן, כי המבנה המפותל הינו האידאלי ביותר למטרה של שמה נוצר, הליכה זקופה על שתי רגליים והתמודדות מול כח המשיכה של כדור הארץ. בעת לחימה מופעלים על גוף האדם לחצים שונים לגמרי מאלו אליהם הסתגל הגוף לשם עמידה זקופה ועל כן יש לשנות את התנוחה הטבעית לאחת מתאימה יותר הכח עליו מתבססת אמנות הלחימה שינג אי צ'ואן הינו כח המופק על ידי הנעתהגוף כיחידה אחת. ככל שיחידה זו גמישה (אלאסטית) יותר כך יורדת עוצמת האימפקט. אם נשליך שני כדורים, האחד מגומי והשני מברזל, לעבר הקרקע כדור הגומי יקפוץ מהקרקע לגובה רב יותר מכיוון שספג יותר כח חוזר מן הקרקע. מפרקי הגוף הם נקודות החולשה של השלד, הידוק שתי עצמות באזור המפרק והגבלת תנועתן מסייעת בהקשחת המבנה ומשפרת את יכולתו להעביר כח
הצוואר מקשר בין החזה והראש. מכיוון שהצוואר דק יחסית ומורכב ממספר מפרקים רב הינו למעשה החוליה החלשה בשרשרת העברת כח בין הראש לחזה. זקיפת העורף מביאה להקשחה קלה של רצף חוליות הצוואר ומשפרת את התקשורת הפיזית בין הראש והגוף. יישור הצוואר מאפשר שימוש במשקלו של הראש על מנת להשפיע על הגוף, כך שהרכנת ראש קדימה מסייעת למומנטום הגוף קדימה. במידה והגוף נדחף בחוזקה, נחסך מהראש טלטול חזק שהיה מופיע כאשר הצוואר משוחרר לגמרי זקיפת המותן מיישרת את את הקשת של עמוד השדרה המותני. יחד עם זקיפת הצוואר מתיישר עמוד השדרה וקטנה גמישותו כך שיכולתו לעמוד בלחץ לאורכו גדלה. ישור המותן מתבצע בעזרת הכנסת האגן פנימה וקדימה. זקיפת הברכיים הינה דחיפה של הברך קדימה והידוק המפרק
שלוש שקיעות
על ידי שמירת הכוונה באזור הדאן טיאן התחתון, נעלם המתח המיותר משרירי החזה והצלעות, נעלמת תחושת תליית המעיים ותכולת הבטן מונחת על רצפת האגן. שקיעה זו מאפשרת הגדלת טווח תנועת הסרעפת והגדלת נפח הריאות בזמן הנשימה. מרכז הכובד של הגוף נע מטה לאזור הבטן ומשפר את יציבות הגוף. מצב זה מכונה "החזה פתוח והבטן מלאה" בכתבי שינג אי צ'ואן עצמות הזרועות מחוברות לשלד דרך מספר מפרקים חלשים, כאשר החלש מכולם הוא מפרק עצמות הבריח והסטרנום (בתמונה - באדום). חיבור זה מספק לזרועות טווח תנועה גדול מאד אך יוצר מצב בו תמיכת השלד מאחורי עצמות הזרוע קטנה וחלשה. על ידי כיווץ קל של שריר רחבתון-גבי שוקעות הכתפיים מטה ומפרק הכתף מונח על גבי השלד. בעקבות זאת גדל מספר נקודות המגע שבין הכתף ושלד הגוף ותמיכת הגוף מאחורי הזרוע גדלה ומתחזקת
שלושה עיקולים
בשינג אי צ'ואן מקפידים שלא לישר את הזרועות מכמה סיבות. סיבה ראשונה היא הסיכון הגדול של שבירת מרפק או בריח על המרפק עקב ישור הזרוע. סיבה שניה הינה העובדה שכל כח, אפילו קטן מאד, המופעל על הזרוע יסיטה בקלות מכיוון שנוצר מנוף ישירות על הכתף. כאשר הזרועות כפופות, כמות השרירים המשתתפים בתנועה גדלה כך שהמנוף על הכתף קטן ומתחלק על מספר מפרקים ושרירים. למרות שהזרועות כפופות על הכוונה להשאר ישרה וארוכה. סיבה שלישית היא היכולת לשחרר כח נוסף על ידיי ישור הזרוע מיד בתום סיום המגע הראשוני. ישור יתר מביא לכילוי הכח ומונע המשכיות התקפית. למרות האיסור ליישר את הזרועות, אין להגזים גם בכיפופן . כיפוף יתר מקצר את טווח ההתקפה וגורם לכח ולצ'י להתקע באזור המרפק או הכתף דבר המחליש את כוח ההתקפה. כיוון ששינג אי צ'ואן מתבסס על כח גוף מלא, אין כל חשיבות לתנועת ישור הזרוע אלא רק ליכולת לנעול אותה על מנת להעביר את מומנטום הגוף דרכה אל היריב. על כן בשינג אי צ'ואן נאמר: חפש אחר הישר בתוך המעוקל, דומה למעוקל אך אינו מעוקל, ישר אך אינו ישר. על הזווית בין הזרוע לאמה להיות בין 90 מעלות (תחילת תנועה) ו- 160
משמעות הצורך ברגליים כפופות היא היכולת לזנק קדימה או אחורה בכל רגע. רגליים ישרות לא מאפשרות זינוק אף כאשר הברכיים כפופות ישנו פואנציאל לכח המשמש גם לזינוק וגם ליציבות והשתרשות. כך ניתן לשמור על קלילות תנועה ויציבות בו זמנית
כאשר מפרק כף היד כפוף אזי מופיע כח בשורש הכף
שלוש לפיתות
תנועת הכתפיים קדימה מכונה "כתפיים לופתות". תנועה זו הינה תנועת עטיפה מעמוד השדרה דרך השכמות וקדימה ומתבצעת על ידי כיווץ שריר המסור (סראטוס) . כיווץ שריר זה מניע את השכמות לצדדים וקדימה ולבסוף מצמידן ומקבען אל כלוב הצלעות. תוצאת תנועה זו מכונה גם "חזה רחב וגב עגול" בקלאסיקות הסיניות
בעקבות לפיתת הכתפיים קדימה נוצר מבנה הדומה קשתי המאפשר מעבר של כח ממרכז הגוף, עמוד השדרה והכתפיים ישירות קדימה אל הזרועות (תרשים מספר 2). במידה ולא מבוצעת תנועת עטיפה זו, לחץ המופעל על הזרועות (למשל כח החוזר מפגיעת הזרוע בגוף כלשהו) משפיע ישירות על הכף ומפרק עצם הבריח וללא תמיכת הגוף יקרוס לאחור (תרשים מספר 1). קיבוע השכמות בתום תנועת העטיפה מוסיף לכתף נקודת משען נוספת לעצם הבריח ונוצר משולש (תרשים מספר 3), אשר בסיסו נתמך על ידי הגוף וקודקודו משמש לתמיכה מאחורי הזרוע
לפיתת האצבעות הינה למעשה תנועה הדומה לאחיזת קערה בפיתחה. דימוי זה מכניה לפעולה את מירב שרירי הזרוע והאצבעות ומסייע להביא את הגוף למצב בו כל שרירי השלד דרוכים לפעולה
סגירת הלסת מסייעת להשגת הכח המיירבי בשעת הצורך. כל פעם בה נאלצים להרים או לדחוף חפץ כבד אנו מכווצים את שרירי הלסת ונושכים חזק דבר המסייע לנו במאמץ. בזמן התרגול אין לאמץ את הלסת אלא להכיל את הכוונה לסגור חזק
