משמעות הסימניות הסיניות יין ויאנג
הסימניה יאנג מורכבת משלושה חלקים: גבעה, שמש וקרני שמש. משמעות הסימניה היא הצד, המואר על ידי קרני השמש, של הגבעה
הסימניה יין מורכבת משני חלקים: גבעה ועננים. משמעות הסימניה היא הצד המוצל (כמו בעקבות עננים המסתירים את השמש) של הגבעה
כיום סימניות אלו הוחלפו בסימניות מופשטות יותר, כאשר הסימניה של יאנג מורכבת משמש וגבעה ואילו זו של יין מורכבת מירח וגבעה. כלומר שני המאורות השולטים בזמנים הפוכים, היום והלילה
הפילוסופים הסינים השתמשו ב-יין ויאנג על מנת לתאר את המחזוריות הקיימת בטבע. התבוננותם בטבע הביאה לזיהוי של מספר יחסים חשובים המתקיימים בין יין ליאנג. עקרונות אלו הם: הפכים מגבילים, בסיס ושימוש הדדי , כליה הדדית, התמרה הדדית
הפכים מגבילים
א. מבחינה יחסית, יין ויאנג הינם הפכים האחד של השני: חום-קור, עולה-יורד, נכנס-יוצא, נע-סטאטי, שמאל ימין. הם ניגודים האחד של השני וסותרים האחד את השני
ב. קיים בינייהם מאבק והתנגדות הדדית
ג. עקב היותם הפכים מנוגדים המתנגדים האחד לשני נוצר מצב של איזון בו האחד מגביל את השני. אם נסתכל על עונות השנה נבחין כי כאשר החורף (קור-יין) מגיע לשיאו, יאנג מתחזק ומגביל את התחזקות הקור. הקור נחלש ואילו החום מתחזק והעונה מתחלפת מחורף לאביב. דוגמא נוספת אפשר לראות במצב העירנות שלנו. בשעות היום (יום-יאנג) יאנג מתחזק ומגביל את הרגיעה (יין) שלנו ולכן אנו ערנים ולא ישנונים. כאשר הלילה (יין) מגיע מתחזקת עוצמת היין וערנותינו מוגבלת ומופיעה רגיעה ועייפות
ד. במקרים קיצוניים יכולים להופיע ביטול הדדי או דחיה הדדית. כאשר אחד מן השניים חזק מאד יחסית לשני תופיע דחיה בין האחד לשני
בסיס ושימוש הדדי
א. בין יין ליאנג קיימת תלות הדדית לקיום. כלומר, קיומו של האחד תלוי בקיומו של השני ולכן אף אחד מהם אינו יכול להתקיים לבדו. לדוגמא: אם אין קור אז אין חום. קור הוא מצב טמ"פ נמוך לעומת חום
ב. קיומו של האחד תלוי בעצם קיומו של השני כך ששניהם משמשים כבסיס קיום האחד של השני. רק על סמך קיומו של האחד ניתן לקבוע קיומו של השני ולכן אינם ניתנים להפרדה. אם לא נגדיר טמ"פ כחמה לא נוכל להגדיר טמ"פ נמוכה ממנה כקרה. באותה מידה, קור לא יכול להתקיים ללא חום מכיוון שעצם הגדרתו תלוי בהשוואה לחום
ג. האחד הוא מקור של השני. ניתן לראות כי התמצית השוכנת בכליות הינה המקור לצ'י של הגוף. התמצית הינה נוזל אשר בעת שינוי מצב צבירתו לכדי צ'י הופך לצ'י בדומה למיים ההופכים לאדים. במידה ואין תמצית אין חומר מקור ליצירת צ'י
ד. בינייהם שורר מצב של שימוש הדדי כאשר האחד משמש את השני. לדוגמא: ערנות בשעות היום ושינה בשעות הלילה. שינה טובה בשעות הלילה מאפשרת עירנות בשעות היום. חוסר שינה בלילה תפגע בערנות בשעות היום. אם כן שנת הלילה (יין) משמשת את העירנות (יאנג) של שעות היום
שילוב של הגבלה הדדית מאפשרת שימוש הדדי. שינה טובה בלילה (הגבלת הערנות) מאפשרת ערנות טובה בשעות היום
ה. למרות שקיימת ניגודיות בין יין ליאנג מתקיימת בינייהם משיכה הדדית. לדוגמא: משיכה הדדית בין בחור (יאנג) לבחורה (יין). יין ויאנג הינם שני צדדים של אותו מטבע או שני חצאים של אותו השלם. המשיכה בינייהם שומרת על אחדותו של השלם
כליה הדדית
הניגודיות בין יין ויאנג כמו גם עוצמתם אינה קבועה אלא משתנה ללא הפסק. יין ויאנג נמצאים תחת תנועה מתמדת אך אינם מגיעים למצב של עודף או חוסר. תינוק גדל ומתחזק והופך לנער, בחור צעיר וגבר (נקודת השיא) ומשם מתחיל להחלש ולהזדקן
כליה הדדית נגרמת למעשה עקב היותם הפכים המגבילים אחד את השני. בחורף כאשר היין בשיאו, יאנג מתחיל להתחזק ולהגביל את יין עד שעוצמתם וכמותם מתחלפים ומגיע הקיץ. כמו התחלפות היום בלילה ובחזרה ליום כך גם האדם (המושפע מהטבע) נע בין ערנות לשינה
התמרה הדדית
בתנאים מסויימים, יין ויאנג, יכולים להשתנות מאחד לשני. בדרך כלל מצב זה קורה כאשר הם מגיעים לשיא או גבול כלשהו. למעשה כל חומר ביקום מכיל גם יין וגם יאנג. על סמך עוצמתם נקבע האם החומר הינו יין או יאנג. כאשר החומר מכיל יותר יין מיאנג הוא מכונה חומר ייני. אם נסתכל על התרשים של טאי ג'י נוכל לראות כי החלק השחור מכיל נקודה לבנה, כלומר הוא מכיל יותר יין (שחור) מאשר יאנג (לבן) ועל כן הוא החצי הייני במעגל של הטאי ג'י
אם נשלב בתובנה זו את העיקרון של כליה הדדית אנו יכולים להסיק כי בשלב כלשהו הנקודה הלבנה (יאנג) שבחצי השחור (יין) גדלה ואילו הרקע השחור קטן עד שנוצר מצב בו הלבן רב מהשחור ועל סמך זה אנו אומרים כי חצי ייני זה הפך ליאנג
משמעות הסמל טאי-ג'י
סמל הטאי ג'י מצליח להעביר יפה את ארבעת העקרונות המתארים את המהות והתמצית של היין והיאנג
המעגל החיצוני מסמל את השלם. השלם הינו התוהו ממנו נוצרה ההפרדה לשני ההפכים. ברגע בו נקבע ש"יש" מיד חייב להווצר גם ההופכי לו,ה"אין", על מנת לממש את מהותו. המעגל הוא האחד, הדאו ממנו נוצר הכל ואליו חוזר הכל
הקו המעוקל הסגול (אינו מופיע במקור, הוספתי כאן רק לשם המחשה נ.א) חוצה את השלם לשני חצאים שווים בגודלם. חצי שחור וחצי לבן. למרות שהינם חצאים המנוגדים בצבעם עדיין הינם שני חלקים של אותו השלם. כך מוצגים למעשה עקרונות ההפכים המגבילים והבסיס והשימוש ההדדי
בכל חצי מופיעה נקודה בצבע הפוך. בחצי השחור יש נקודה לבנה, בחצי הלבן מופיעה נקודה שחורה. החצי הלבן הינו יאנגי (לבן = אור) מכיוון שכמות הצבע הלבן רבה מכמות הצבע השחור בחצי זה. על סמך יחסיות זו ניתן לקבוע האם החצי הוא יין או יאנג. זהו עיקרון הבסיס והשימוש ההדדי
הצורה המיוחדת של שני החצאים מציגה תנועה בלתי פוסקת והתחלפות בין שני החצאים ומייצגת את העקרונות של התמרה הדדית וכליה הדדית. כאשר החצי מגיע לשיאו וסופו מופיע הזנב הדק של ההופכי לו ומסמל את ההתמרה מאחד לשני
על הקשר בין יין ויאנג ואמנויות לחימה פנימיות ניתן לקרוא כאן