
אפשר לדמות את המיומנות הפנימית (ניי גונג) לאופן פעולתה של מכונית. נדמה את הגפיים לגלגלים ואת המותן למנוע המכונית. מפרקיי הגוף בכלל וחוליות המותן בפרט שווי ערך למצמד. כמו כן נדמה את הכוונה למצב בו נמצאת דוושת המצמד. כאשר אין כוונה, הדוושה לחוצה לגמרי ואילו כאשר מופיעה כוונה, הדוושה לחוצה חלקית וקיים חיכוך בין לוחות המצמד. כל עוד דוושת המצמד לחוצה, קיים נתק בין המנוע והגלגלים. כך גם כאשר המפרקים משוחררים אין מעבר כח מהקרקע אל הזרועות. כאשר הכוונה אינטנסיבית היא דומה למצב בו שני לוחות המצמד נוגעים קלות אחד בשני, קיים חיכוך קל ורעידה בדוושה. אם בשלב זה נשחרר את דוושת המצמד יתאפשר מעבר כח מיידי מהמנוע אל הגלגלים. בדומה להיצמדות לוחות המצמד, הידוק המפרקים יאפשר העברת כח מהמותן אל הקרקע והזרועות
בדומה לנהג מרוצים הממתין לאות הזינוק במרוץ כאשר דוושת המצמד לחוצה חלקית במצב שבין נתק לחיבור כך גם על המתאמן באמנויות פנימיות להיות דרוך (כוונה) ממתין למגע או הזדמנות לתקוף