אפשר לדמות את המיומנות הפנימית (ניי גונג) לאופן פעולתה של מכונית. נדמה את הגפיים לגלגלים ואת המותן למנוע המכונית. מפרקיי הגוף בכלל וחוליות המותן בפרט שווי ערך למצמד. כמו כן נדמה את הכוונה למצב בו נמצאת דוושת המצמד. כאשר אין כוונה, הדוושה לחוצה לגמרי ואילו כאשר מופיעה כוונה, הדוושה לחוצה חלקית וקיים חיכוך בין לוחות המצמד. כל עוד דוושת המצמד לחוצה, קיים נתק בין המנוע והגלגלים. כך גם כאשר המפרקים משוחררים אין מעבר כח מהקרקע אל הזרועות. כאשר הכוונה אינטנסיבית היא דומה למצב בו שני לוחות המצמד נוגעים קלות אחד בשני, קיים חיכוך קל ורעידה בדוושה. אם בשלב זה נשחרר את דוושת המצמד יתאפשר מעבר כח מיידי מהמנוע אל הגלגלים. בדומה להיצמדות לוחות המצמד, הידוק המפרקים יאפשר העברת כח מהמותן אל הקרקע והזרועות
בדומה לנהג מרוצים הממתין לאות הזינוק במרוץ כאשר דוושת המצמד לחוצה חלקית במצב שבין נתק לחיבור כך גם על המתאמן באמנויות פנימיות להיות דרוך (כוונה) ממתין למגע או הזדמנות לתקוף
0 Comments
צריך לתרגל פי צ'ואן לפחות אלף פעם - רק כדי ללמוד את התנועה הבסיסית הרגליים הינן השורש והבסיס לתנועת המותן. עמידה יציבה תלויה בזווית הרגליים ביחס לקרקע והמותן. המבנה החזק והמתאים ביותר הינו הטרפז (למשל שרפרף). משקל המונח על גבי שרפרף מתחלק בין רגליו וחודר לקרקע בכיוונים מנוגדים עקיפה של מחסום או יריב וכניסה להשענות עם כתף, גב או אגן הן שתי אפליקציות אפשריות בתנועת תבנית טואו. בזמן תרגול תבנית זו יש להכיל את המומנטום והכוונה לשחרור כוחות אלה הקפדה על דגשים וכוחות נכונים משפיעה רבות על יציבות. אם נישען לאחור לאט לאט עד לרגע בו הגוף מאבד את שיווי המשקל ניווכח כי הוצאת עקבים החוצה מאפשרת לנו להשאר יציבים. כאשר נשען קדימה עד לנקודת איבוי היציבות נגלה כי הכנסת בירכיים ואצבעות הרגליים פנימה מסייעת לנו לשמור על יציבות |