כוונה הינה המצב בו הגוף נמצא ממש לפני תחילה של תנועה. אחת הדוגמאות החביבות עלי למשמעות המושג 'כוונה' היא הסיפור על החתול שאורב לעכבר ליד החור שבקיר. העכבר קטן וחמקמק ומנצל רגע של חוסר תשומת לב מצד החתול ומסתנן בזריזות אל החור שבקיר. על מנת שהחתול יוכל ללוכדו, עליו להיות זריז יותר. החתול ממתין ליד החור, מבטו ממוקד בפתח וכל שריריו משוחררים אך דרוכים ומוכנים לתנועה, ממתין לשניה בה העכבר יציץ החוצה על מנת שיוכל להנחית עליו את טלפיו
באופן דומה, על המתאמן בשינג אי להכנס למצב דרוך, ממתין לרגע בו ידרש לנוע
0 Comments
אגרוף חנג מייצג כח אופקי הנע מצד אחד לשני. ניתן ליישם כח זה בשני אופנים שונים האחד כתנועה מקו מרכז הגוף כלפי חוץ והשני מן החוץ פנימה לעבר קו מרכז הגוף. כאשר ניישם את הכח מבפנים החוצה, הזרוע תנוע ישירות לעבר קו מרכז היריב ואילו קו מרכז הגוף שלנו ינוע הצידה. כאשר ניישם את הכח מן החוץ פנימה, קו מרכז הגוף שלנו ינוע ישירות לעבר קו מרכז הגוף של היריב ואילו הזרוע תנוע מצד אחד לשני בספרו "עולם אמנויות הלחימה שחלף עבר", לי ג'ונג שואן מספר על בדיחה על שלוש אמנויות הלחימה הפנמיות שרצה בקרב אמני לחימה. "טאי ג'י זה כמו למשש דג, בה גואה זה כמו לדחוף אבן ריחיים ושינג אי זה כמו לתפוס שרימפס". שאנג יון שיאנג (אחד ממוריו של לי ג'ונג שואן) גיחך ואמר :"לי יש הסבר קצת שונה: טאי ג'י דומה למישוש דג, היד צריכה להיות כאילו מחפשת וחוקרת בתוך מים, נעה לאט לאט. דחיפות ידיים של טאי ג'י דומות להפליא להאזנה לתחושה בדומה למישוש דג. בזמן אימון חייב להימצא כח זה של מישוש דג, כאשר קיימת כוונה זו ניתן הגונג פו מתחזק ומשתפר. בה גואה דומה לדחיפת אבן ריחיים, מעבר לדחיפה קדימה יש לדחוף גם מטה עם כח טחינה, ברגע שצועדים קדימה חייבים להופיע שני כוחות המתחלפים ומותמרים בינייהם כל הזמן. כאשר מבינים הגיון זה אזי ניתן להבין מדוע אפליקציות בה גואה מאפשרות שינוי אין סופי. בזמן אימון בשינג אי יש לנוע כאילו לוכדים שרימפס. היד יוצאת במהירות ובקלילות, כאשר היד חוזרת עליה לאחוז בדבר כלשהו. אותו משפט "יציאה קלילה חזרה כבדה" ערכו לא יסולא בפז לאחר יצירת מגע יש לשמור על קפיציות הזרוע בדומה לאחיזת כדור (כח פנג המצויין בתרשימים כקפיץ אדום). כח קפיצי זה נתמך על ידי מרכז הגוף ונמתח בין שתי נקודות, האחת הינה מרכז הגוף ואילו השניה נמצאת בנקודת המגע עם היריב. שתי נקודות אלה הינן מרכזם של שני מעגלים כאשר נקודה אחת הינה מרכז המעגל ואילו השניה הינה נקודה על גבי היקפו לאחר שהצלחנו לבנות מבנה חזק ויציב, שיכול לעמוד מול כח חיצוני ולתעל אותו ישירות אל הקרקע, מתחיל תהליך בו לומדים להניע את המבנה בתנועה מעגלית המאפשרת הסטת הכח במקום ספיגתו על תנועות מעגליות אלו להיות מהירות ביותר בדומה לדיסק הסובב במהירות סביב צירו. ברגע שגוף חיצוני פוגע בדיסק הוא מותז לכיוון חדש כאשר מתרגלים אגרוף בנג ניתן להוסיף דימויים שונים המשמשים ליצירת כוונה נכונה. ניתן לדמות שהזרוע המבצעת את תנועת בנג קשורה עם חבל באזור המרפק ישירות לעץ הניצב מאחורינו. סביב הקרסול קשור חבל נוסף אשר קצהו השני קשור לעץ גם כן. כף הרגל הקידמית אוחזת חזק בקרקע ומושכת את הגוף קדימה. מכיוון שהגוף מוגבל על ידי החבלים, הוא אינו נע קדימה עד אשר אנו מצליחים לבתק את הקשרים והחבל נקרע בשינג אי צ'ואן קיימת הנחיה להרים קלות את העקבים בזמן תרגול. עד כמה גבוה להרים ? מורי נהג לתאר זאת כך: " דמיין שיש תולעת מתחת לעקב, מצד אחד אתה רוצה להמנע מלמעוך אותה ומצד שני רוצה למנוע ממנה לברוח". כלומר יש להרים את העקב ממש מעט ולמעשה חשוב ביותר להשתמש בכוונה על מנת לחוש פעולה זו כל עוד העקבים מונחים על גבי הקרקע מופעלים שרירי הסוליה ודואגים לייצוב הגוף. שרירים אלה נמתחים בין תחילתה של עצם השוק (אחורי הברך) והעקב ומשפיעים על כפיפתו של מפרק הקרסול (תמונה מספר 1). בעת הרמת העקבים מועבר משקל הגוף מהעקבים לעבר כריות כפות הרגלים. תנועה זו מכניסה לפעולה את שרירי התאומים שבאחורי השוק. שלא כמו שרירי הסוליה, שרירים אלה נמתחים בין עצם הירך והעקב ומשפיעים על כפיפתם של שני מפרקים (ברך וקרסול), ולמעשה יוצרים תנועת דחיפה של הקרקע לאחור ולא רק למטה דימוי הליכה בבוץ |