שינג אי צ'ואן היסטוריה דרישות עמידות עמוד מישוש כח תירגול יישום
היסטוריה
נהוג ליחס את פיתוח הסגנון לדמות מפורסמת מתקופת שושלת סונג, הגנרל יואה פיי. למרות זאת, אין שום הוכחה כי אכן גנרל יואה פיי תרגל סגנון זה. ככל הנראה מפתח הסגנון היה לא אחר מאשר ג'י לונג פונג (ג'י ג'י קה) אשר בפתחו את הסגנון התבסס על כתבים שיוחסו לגנרל יואה פיי. חשוב לציין כי מתוךכתבים רבים יוחסו לגיבור או דמות מיתולוגית סינית מתוך כבוד לאותה דמות ובהחלט אפשרי כי אותם כתבים לא נכתבו ע"י גנרל יואה פיי. למעשה ההסטוריה של הסגנון עד לתקופתו של לי לואו ננג מעורפלת למדי ולא אחת מופיעות טענות סותרות בהקשר למקורות והשושלות
טענה חוזרת ונשנית לאורך ההסטוריה גורסת כי שינג אי מבוסס על תנועתו של לוחם האוחז בחנית ארוכה. כידוע ג'י לונג פונג כונה בתקופתו כ"חנית האלוהית" בעקבות טכניקת החנית הבלתי מנוצחת שלו. כיום החנית הינה כלי הנשק הראשון הנלמד בשינג אי, ותרומתו רבה לעין שיעור לפיתוח ושיפור התרגול ביד ריקה
השם שינג אי צ'ואן הופיע למעשה רק בתקופתו של לי לואו ננג (ידוע גם בשמות נוספים: לי ננג ראן, לי לאו ננג, לי לאו נונג) ויש הטוענים שהדבר נובע מכך שבפרובינציאת שאנשי (מקום הולדת הסגנון) אין הבדל בין הצליל של המילה "שין" לזה של המילה "שינג" ומכיוון שכך נוצרה הטעות הנ"ל. עד לתקופתו של לי לואו ננג נשמר הסגנון בסוד ונלמד רק בתוך שבט דאי או בתוך שבט מוסלמי (מיעוט חוי) בפרובינציאת חהנאן. לי לואו ננג היה הזר הראשון שלמד את הסגנון ואח"כ הפיצו למקומות אחרים. תלמידיו התפרסמו כלוחמים גדולים ובלתי מנוצחים בינייהם : צ'ה אי ג'אי (זרם צ'ה, שאנשי), סונג שה רונג (זרם סונג , שאנשי), גואו יון שן (חביי), ליו צ'י לאן (חביי) ועוד רבים אחרים