אחת ההנחיות הנפוצות ביותר בתירגול צ'י גונג ואמנויות לחימה סיניות היא נגיעה עם קצה הלשון בחך. בעבר התיחסתי לאחת הסיבות ברשומותי "הלשון ותפקידה בייצוב הצוואר". היום אתיחס למספר סיבות נוספות
א. הרמת הלשון מעלה מגבירה את הפרשת הרוק. על פי הרפואה הסינית ישנם שני סוגים של רוק. רוק סמיך ללא בועות אויר המופרש בזמן האוכל ומסייע לעיכול נחשב לנוזל המשוייך לטחול. רוק דליל מלא בבועיות אויר הנמצא בפה שלא בזמן הארוחה ומשוייך לכליות. על פי הרפואה הסינית, מקור נוזל הכליות בתמצית הכליות העולה מעלה לאורך מרידיאן הכליות ועד לשתי נקודות תחת הלשון. בעת הרמת הלשון אל החך מוגבר יצור רוק זה. לרוק זה סגולות בריאותיות חשובות כגון חיזוק הכליות והתמצית (משפיעה על בריאותנו ואורך חיינו) ולכן מומלץ לבלוע אותו
ב. הגוף נחצה לשני חצאים, ימני ושמאלי, בדיוק בקו המרכז על ידי שני ערוצים (ערוץ דו וערוץ רן). ערוץ דו מסתיים באיזור החניכיים העליונים וערוץ רן מתחיל באזור הסנטר. הרמת הלשון מעלה אל החך מחברת בין שני ערוצים אלה ומסייע לסגירת המעגל בין הערוצים. הרמת הלשון בלבד אינה מספיקה ויש גם להרים מעלה את נקודת "מפגש היין" (חוי יין) אשר תחבר בין סופו של ערוץ רן ותחילתו של ערוץ דו
ג. בזמן לחימה קיים סיכון לנשוך את הלשון עקב פגיעה של התקפה בלסת. יצירת הרגל של הרמת הלשון מעלה ימנע את האפשרות לנשיכתה בזמן קרהב