Shang Wu Zhai שאנג וו ג'אי - ביס לאמנויות לחימה

This is your new blog post. Click here and start typing, or drag in elements from the top bar.

בשינג אי צ'ואן שלנו נהוג לדרוך על כריות כף הרגל לפני העקב ולנעוץ את הצעד בקרקע. לא אחת נשאלתי על ההגיון העומד מאחורי אופן דריכה יחודי זה. ישנם זרמים של שינג אי צ'ואן שאינם דורכים באופן זהה לשינג אי אותו אני מלמד ואת ההגיון מאחורי אופן הדריכה שלהם אינני מכיר. לעומת זאת במקום להסביר את ההגיון שבשינג אי שלי בחרתי להציג סרטון קצר. בסרטון זה אפשר מציג בחור, שאינו עוסק בשינג אי צ'ואן, אופן דריכה דומה מאד לזה הנהוג אצלנו. אפשר לראות שגם אדם המשקיע בנסיון להבין מכניקת תנועה נכונה אך חסר הדרכה מקצועית מגיע לאותן מסקנות

הצעד המתורגל בשינג אי צ'ואן מכונה "צעד חרישה". תרגול צעד זה חיוני ביותר ליצור כח בזמן תנועה

בשונה מדימוי הליכה בבוץ, בה מושם דגש רב לחילוץ כף הרגל אל מחוץ לבוץ על ידי מיקוד מרבית הכח בברך, בדימוי של הליכת חרישה מירב הכח מרוכז בכף הרגל

יש לדמות את כף הרגל לסכין המחרשה הנעה בתוך האדמה וחורשת אותה קדימה. לשם כך יש לרכז את הכח באיזור מפרק הקרסול. כמו כן יש לספק כח דחיפה קדימה (דינג) לברך. על עיקר הכח להתרכז בקרסול וכף הרגל ולא בברך

במידה ומושם דגש רב מדי על התקדמות הברך במקום התקדמות כף הרגל, הגוף עשוי לאבד את שיווי משקלו ולהביא למעידה קדימה. במידה וכף הרגל נתקלת במכשול ונעצרת אך הברך ממשיכה קדימה מעבר למכשול מרכז הכובד יוצא קדימה אל מחוץ לגוף ושיווי המשקל מתערער

באותה מידה, חוסר כח מוחלט בברך יאפשר בלימת תנועת הגוף קדימה על ידי היריב על ידי הפרעת התקדמותה

בתמונה למטה מימין אפשר לראות כיצד דימוי המחרשה מתישב עם כף הרגל

בתמונה למטה משמאל אפשר לראות את שתי הטעויות הנפוצות שתוארו למעלה

רב המגינים שהיו בשימוש בשדות הקרב הקדומים הולבשו על גבי האמה. אם נרצה להבין מדוע הולבשו מגינים אלו דווקא על גבי האמה ולא הכתף (זרוע עליונה) או כף היד נצטרך ראשית לנסות להבין מה נחוץ ממגן טוב. שני הדברים החשובים ביותר הנדרשים ממגן (מעבר ליכולתו להיות בלתי חדיר וקל משקל) הם היכולת לניידו בקלות לאיזור המותקף והיכולת של הגוף לתמוך במגן תחת עוצמת ההתקפה מבלי לקרוס

לבישת מגן על גבי הכתף או זרוע עליונה מאפשרת תמיכה חזקה מאד מאחורי המגן אך יכולת ניודו במרחב לוקה קשות בחסר. אחיזה במגן בכף היד מאפשרת את הניידות הטובה ביותר אך יכולת התמיכה חלשה מאד (ככל שיש יותר מפרקים בין שתי נקודות לחץ כך נחלשת עוצמת המבנה לעמוד בלחץ). כאשר המגן מולבש על גבי האמה יכולת הגוף לתמוך מאחוריו טובה מזו של אחיזה בכף היד ויכולת ניודו טובה ממגן המולבש על הכתף או הזרוע העליונה. כמו כן, אחיזה במגן בעזרת כף היד מונעת ממנה לאחוז בכלי נשק

מגן הנקשר על גבי האמה מכונה "טארגה" (בתמונה). טארגה הינו מגן עגול או מרובע, קטן מידות ועשוי מתכת או שילוב של מתכת ועץ. את המגן נהוג היה ללבוש על גבי האמה דרך שתי לולאות (בדומה לתרשים). מגן טארגה שימש בעיקר את חיילות הרגלים במאות ה-13 והלאה
 
מקטע המרכז (מרפק-אמה) משמש בשינג אי צ'ואן באופן דומה למגן טארגה. בשינג אי צ'ואן נאמר: "(הכח) מתחיל במקטע הבסיס, מותמר ומשתנה במקטע האמצעי ומקבל ביטוי סופי במקטע הקצה" כלומר, במקטע הבסיס יש כח רב, תנועה ושינוי מתבצעים במקטע המרכז ושיחרור של כח מתבצע במקטע הקצה שהינו כלי הנשק העיקרי. בזמן לחימה משתמשים באמות לקלוט את התקפת היריב ובכך מאפשרים לכף היד להיות חופשיה להתקפה ואחיזה. למעשה, קליטת התקפה בעזרת האמה מאפשרת "התגנבות" של כלי הנשק העיקרי (כפות הידיים) אל מעבר להגנות היריב ללא כל מאבק

המותן (כוללת את הגב התחתון) היא מקטע האמצע האמצעי, כמו כן הינה הבסיס שבמקטעי הבסיס. המותן הינה המקטע המחבר את פלג הגוף העליון לזה התחתון, משמשת כציר התנועה והסיבוב של הגוף והמקור הראשוני ביותר להפקת כח ועל כן נאמר " כל כוחו של הגוף מקורו במותן". המותן משפיעה על יכולת הגוף לנוע, שינוע מרכז הכובד, יציבות הגוף, הפקה והאגירת כח

משמעות השם הסיני מותן (יאו) מתיחס למקטע הגלילי של גב תחתון, מותניים ובתן תחתונה. כמו כן המותן כוללת את שער החַיּוּת והכליות.תנועת המותן כוללת תנועה יאנגית, תנועה יינית ושילוב הרמוני של יין ויאנג. למשל, ייצור כח יאנגי מתבסס על הפקת כח בשער החיות והנעתו באיזור ערוץ דו (לאורך עמוד השדרה) וגב תחתון. לשם הפקת כח ייני נשתמש בדאן טיאן וערוץ רן (לאורך קו מרכז אנכי קידמי). הפקת כח המשלב בין יין ויאנג מתבצעת לרב כאשר יש נטיה הצידה של הגוף והכח נובע מאיזור קצה צלע מספר 11. הפקה שגויה של כח (למשל כח יאנגי כאשר הגוף נוטה אחורה) תוביל לאיבוד שיווי משקל

הדרישות העיקריות מהמותן בשינג אי צ'ואן הן: שקיעה וקריסה, הזדקפות והתישרות. שקיעה וקריסה משמען הוא שבזמן אימון ותרגול מיומנות (למשל עמידות עמוד למינייהן) על המותן, הכליות ושער החיות לשקוע מטה ולייצר כח קריסה מטה. דבר זה מאפשר שקיעה טובה יותר של צ'י אל הדאן-טיאן והלאה לעבר בטן תחתונה ובכך מקל על העומס והלחץ המופעלים על המחמם האמצעי (טחול-קיבה), ולאפשר הורדת מרכז הכובד ושיפור היציבות. משמעות הזדקפות והתישרות הוא שבעת שחרור כח, על המותן לשאוב כח מדריכת הרגל האחורית ולהזדקף קדימה ובכך לאפשר לכח לעלות לאורך עמוד השדרה עד לראשית כלוב החזה ומשם דרך הכתפים לחדור אל הזרועות. כלומר במצב תקין קיימים כוחות שקיעה וקריסה ובעת התקדמות והתקפה מופיעיה הזדקפות והתישרות של המותן

כח ראשון: אפשר לדמות את עצם האמה ללהב של סכין החותך ומנסר את הגנת היריב
כח שני: אזור השריר הדו-ראשי דוחף קדימה

תנועת הראש משפיעה על הגוף. ראש מורם מעלה מטה את הגוף לאחור. ראש מורכן מטה את הגוף קדימה. נטיית הראש לאחד הצדדים מטה את הגוף לאותו הצד. נטיית הראש לכיוון כלשהו משפיעה על מרכז הכובד ופוגעת ביציבות הגוף כמו גם בניידותו. על כן, בשינג אי צ'ואן על הראש להשאר במרכז ללא הטיה. למרות זאת בזמן תנועה חובה להשתמש בראש להוצאה והפקה של כח

כיצד ניתן לשמור על מיקום הראש במרכז
1. על הראש ליצור כח דחיפה מעלה בנקודת באי-חוי (מפגש המאה). נקודה זו נמצאת במרכז הקו הנמתח בין הקצוות הגבוהים ביותר באוזן ועל גבי ערוץ דו. על כח הדחיפה להיות קליל (שו-לינג) ולא מאומץ במשך כל הזמן מלבד בזמן שחרור כח בו יודגש לשבריר שניה. כח זה יסייע גם לזקיפת הצוואר
2. יש לייצר כח דחיפה (דינג) קדימה באיזור המצח. יצירת כח זה תביא להכנסה קלה של הלסת פנימה לעבר הגוף
   
* שני כוחות אלה (א' ו-ב') מופקים על ידי כוונה בלבד ולא על ידי כיווץ שרירים והקשחת הצוואר

3. שקיעת הכתפיים. שני הכוחות הקודמים מיושמים לרב בעת שינוי של תנועה. ברגע שרוצים לייצר כח מתפוצץ יש לזקוף את הצוואר כ"תרנגול קרב" (מספר 4 בתרשים). לשקיעת הכתפיים השפעה מכריעה על היכולת לזקוף את הצוואר כתרנגול היוצא לקרב. כמו כן, שקיעת הכתפיים מסייעת להורדת נקודת "מפגש העצם" (בין חוליית הצוואר מס'7 לחוליית החזה מס'1). באופן זה נוצרת מתיחה בין הקודקוד והגוף והצוואר מזדקף

בנוסף לשלוש הנקודות האלה יש להוסיף "שיער הראש שואף לסמור, השיניים שואפות לנגוס, הלשון דוחפת והאצבעות שואפות לחדור לעצמות" המופיעים בזמן שחרור כח מתפוצץ