Shang Wu Zhai שאנג וו ג'אי - ביס לאמנויות לחימה

עצם העצה והזנב הם מקטע הבסיס (בסיס, אמצע, קצה) של עמוד השדרה. מקטע הבסיס משמש כמקור כח ועל כן בשינג אי צ'ואן מחשיבים מאד מקטע זה במיוחד לשם שחרור כח מתפוצץ. למעשה, בשינג אי צ'ואן רואים בעצם הזנב והעצה (זנב הצב) כמקור לכח נדנוד (דואו) וסיבוב. אצל חיות משמש הזנב ככלי לאיזון הגוף כמו גם סייע לשחרור כח (למשל: נמר המזנק על טרפו פושט את זנבו החוצה). גם אצל בני אדם משמש איזור זה כסייע לייצוב הגוף. דוגמאות לכך ניתן לראות אצל אדם הדוחף מריצה המשתמש בנענוע המותן לייצוב המריצה בזמן הליכה. מתחרים אולימפים בהליכה למרחקים מנענעים את אגנם בזמן הליכה על מנת לייצר כח

מורי, מאסטר וו בינג וואן, נהג לדמות תנועה זו לדגל המתנפנף ברוח או דג השוחה כנגד הזרם. כאשר רוח חזקה נושבת על הדגל הוא מתנפנף מצד לצד. האזור של הדגל הקשור לעמוד נע קלות ואילו קצהו של הדגל מתנפנף בפראות. כאשר דג שוחה נגד הזרם, מתקבל הרושם שהוא עומד במקום ורק זנבו מתנדנד מצד לצד. באותה מידה, תנודה מזערית של המותן (זנב הצב) יכולה לשחרר כח עצום ותנועה פראית בקצוות הגפיים

נענוע של עצם הזנב מביא להפעלת כח דריכה של הרגל כנגד הקרקע (אדום). הכח החוזר מן הקרקע (כחול) עולה דרך הרגל אל המותן ומשם מתפצל אל הגפיים לייצירת התקפה

אחת משמונה הדרישות בשינג אי צ'ואן היא עיגול הכתפיים. פעמים רבות עקב חוסר הבנה של הנחיה זו נוטים מתאמנים מתחילים להגזים בהקשתת הגב עד כדי יצירת גיבנת. לרב בעיה זו נפתרת כאשר לומדים לשלב הנחיה זו עם שאר ההנחיות. אם נשלב את ההנחיה לזקוף את העורף והדרישה לייצר כח דחיפה מעלה (דינג, שו לינג) של קודקוד הראש יחד עם שקיעה של המותן מטה נקבל מתיחה של עמוד השדרה. מתיחה זו מביאה ליישור עמוד השדרה

יש לשים לב כי משיכת הכתפיים (שכמות) קדימה ביחס לחוליות עמוד השדרה של החזה מביאה לייצירת הגיבנת (ראה תמונה). במידה ונמשוך את הכתפיים קדימה ביחס לתנועה אחורה של העורף והמותן, נזקוף את הגב והגיבנת תעלם

תרשים טאי ג'י מייצג את היחס המשתנה בין יין ויאנג. ראשית נתיחס לשני החצאים (דגים) ללא הנקודות שבמרכזם. ניתן לראות כי קיים רגע, בו יאנג מגיע לנקודת שיא וממנה מתחיל להחלש בו בזמן עם הופעת יין חדש, רגע זה מסמל "יאנג זקן ויין צעיר". משלב זה יאנג נחלש ויין מתחזק עד לנקודת השיא של יין בה מתרחש תהליך הפוך לזה שתואר למעלה

ניתן להבין כי לכל כח הפועל בכיוון מסוים קיים רגע בו הוא מתחיל להחלש. אם נדמה זאת לאגרוף הרי שבתחילת דרכו הוא מתחזק (יאנג בתוך יאנג) ובסוף התנועה הוא נחלש (יאנג זקן). בשלב הבא נמשוך את הזרוע חזרה לעבר הגוף כך יווצר כח בכיוון הפוך לתנועה המקורית (יין צעיר). הבנת עקרונות אלה מאפשרת ניצול הזדקנות יאנג כנגד היריב. עקרונות הטאי ג'י מופיעים בכל דבר בטבע. הבנתם והיכולת לזהות אותם וליישמם באמנויות לחימה מאפשרת לנוע בהתאם לדרכנו הטבעית, דרכו של הדאו

ננסה להסתכל על עקרונות הטאי ג'י כפי שהם מופיעים בטבע ובאמנויות לחימה פנימיות. ניקח לדוגמא ענף עץ צעיר. ענף זה גמיש ורך ומתכופף תחת לחץ חיצוני והתנגדותו לכח החיצוני גדלה ככל שהלחץ החיצוני גדל. שחרור מבוקר של הלחץ שעל הענף יביאו לחזרתו למצבו ומיקומו המקורי. בעקבות תרגול כוונה, זרועותיו של המתרגל הופכות לקפיציות בדומה לענף. ברגע של מגע עם התקפתו של היריב משתנה המבנה הקפיצי בו היתה נתונה הזרוע. כאשר הלחץ יורד חוזרת הזרוע למיקומה הקודם. מיומנות זו מקנה למתרגל מספר יכולות
1. היכולת לקלוט התקפת היריב ללא קריסת ההגנה
2. האזנה לכוחו של היריב
3. זיהוי כיוון כוחו של היריב
4. זיהוי רגע החלשות כוחו של היריב - הזדקנות יאנג
5. זיהוי חוסר יציבות גופו של היריב
6. מאפשר היצמדות לזרועו של היריב לשם השפעה על תנועתה
7. מאפשר השתנות והתחמקות מהיריב

נחזור שוב לדימוי של הענף (תרשים למטה). אם נילחץ על הענף ונשחרר אותו בבת אחת (2), הענף יקפוץ חזרה לעבר מיקומו המקורי, יעבור אותו (3) ואז יחזור אליו (4). באותו אופן, כאשר כח חיצוני לוחץ על הזרוע ונעלם בפתאומיות (למשל הסטה באופן של חבטה), נוצר וואקום כך שהזרוע תזנק חזרה לעבר מיקומה הקודם ואף תעבור אותו. במידה וכוחו של המתרגל מלכתחילה פנה אל עבר היריב, ניצול נכון של תופעה זו, יאפשר הוצאת התקפה ספונטאנית כנגד היריב על ידי שימוש בכיוון התנועה בתוספת תנועה ייזומה ומכוונת להתקפה 

ניתן לראות בתרשים הטאי ג'י כי בחצי השחור (יין) מופיעה נקודה לבנה (יאנג) ובחצי הלבן מופיעה נקודה שחורה. משמעות נקודות אלה הוא קיום גרעין של יין בתוך יאנג וגרעין של יאנג בתוך יין. כלומר, אין מצב בוא קיים רק יאנג בלבד או רק יין בלבד

כתוצאה מתרגול כוונה בעמידות עמוד עובר הגוף שינויים חשובים המבטאים עקרונות אלו. בזמן עמידה שרירי הגוף משתחררים ומתרפים (ביטוי ייני) אך אינם רופסים (גרעין של יאנג בתוך היין). בעת מגע עם היריב שרירי הגוף נדרכים (יאנג) אך אינם מאבדים מגמישותם וקפיציותם (גרעין של יין בתוך יאנג). תאור מעולה לעיקרון זה מופיע בקלאסיקה של שינג אי צ'ואן :"דומה לרפוי אך אינו רפוי, רפוי אך אינו רופס, מתוח אך אינו נוקשה". עוד התיחסות לעקרון זה מופיעה במשפט " הצורה מעוקלת אך הכח ישר, הצורה (תבנית) רפויה אך הכוונה מתוחה (מרוכזת)". התבוננות פנימית, הכרת עקרונות הטאי ג'י וזיהויים בגופנו מסייעים להבנה מעמיקה יותר של אמנויות הלחימה הפנימיות ומאפשרת התפתחות עצמית של יכולותיו של הגוף

עוד על יין ויאנג המשמעות והיחסים שבינייהם אפשר לקרוא כאן