
תנועת הראש משפיעה על הגוף. ראש מורם מעלה מטה את הגוף לאחור. ראש מורכן מטה את הגוף קדימה. נטיית הראש לאחד הצדדים מטה את הגוף לאותו הצד. נטיית הראש לכיוון כלשהו משפיעה על מרכז הכובד ופוגעת ביציבות הגוף כמו גם בניידותו. על כן, בשינג אי צ'ואן על הראש להשאר במרכז ללא הטיה. למרות זאת בזמן תנועה חובה להשתמש בראש להוצאה והפקה של כח
כיצד ניתן לשמור על מיקום הראש במרכז
1. על הראש ליצור כח דחיפה מעלה בנקודת באי-חוי (מפגש המאה). נקודה זו נמצאת במרכז הקו הנמתח בין הקצוות הגבוהים ביותר באוזן ועל גבי ערוץ דו. על כח הדחיפה להיות קליל (שו-לינג) ולא מאומץ במשך כל הזמן מלבד בזמן שחרור כח בו יודגש לשבריר שניה. כח זה יסייע גם לזקיפת הצוואר
2. יש לייצר כח דחיפה (דינג) קדימה באיזור המצח. יצירת כח זה תביא להכנסה קלה של הלסת פנימה לעבר הגוף
* שני כוחות אלה (א' ו-ב') מופקים על ידי כוונה בלבד ולא על ידי כיווץ שרירים והקשחת הצוואר
3. שקיעת הכתפיים. שני הכוחות הקודמים מיושמים לרב בעת שינוי של תנועה. ברגע שרוצים לייצר כח מתפוצץ יש לזקוף את הצוואר כ"תרנגול קרב" (מספר 4 בתרשים). לשקיעת הכתפיים השפעה מכריעה על היכולת לזקוף את הצוואר כתרנגול היוצא לקרב. כמו כן, שקיעת הכתפיים מסייעת להורדת נקודת "מפגש העצם" (בין חוליית הצוואר מס'7 לחוליית החזה מס'1). באופן זה נוצרת מתיחה בין הקודקוד והגוף והצוואר מזדקף
בנוסף לשלוש הנקודות האלה יש להוסיף "שיער הראש שואף לסמור, השיניים שואפות לנגוס, הלשון דוחפת והאצבעות שואפות לחדור לעצמות" המופיעים בזמן שחרור כח מתפוצץ

את משמעות המילה "צורה" (שינג) בשם של שינג אי נהוג להסביר במספר אופנים
א. צורה כתבנית ליצירת כוונה. כיום ניתן לראות כי קיימים זרמים רבים של שינג אי צ'ואן (שין אי צ'ואן על כל זרמיו) אשר אינם זהים לחלוטין, עדיין עומדים בתנאים המגדירים את הסגנון. שוני זה נובע מהעובדה כי בשינג אי אין דרישה מדוייקת המכתיבה את הצורה אלא סט של דרישות המגדירות בכלליות את גבולות הגיזרה. סט זה נקרא "שיר שמונה המילים". ניתן להשוות סט דרישות זה למילה "כוונה" המופיעה בתרשים בצד שמאל. בשונה מהמילה "צורה" המוגדרת ומתוחמת לחלוטין על ידי קווים, המילה "כוונה" מתוחמת רק על ידי קווים כלליים ועדיין אנו מצליחים לזהות אותה. באופן דומה, "שיר שמונה המילים" מגדיר את גבולות הגיזרה של הכוונה ללא התעקשות על צורה מדוייקת
ב. 12 הצורות הן חיקוי תכונות של חיות. שינג אי צ'ואן מורכבת משני חלקים עיקריים, חמשת האגרופים ו-12 החיות (בסינית נקראות 12 הצורות). יש המתיחסים לחלק של חמשת האגרופים בשם "אי צ'ואן" (אגרוף הכוונה) ואל החלק של 12 הצורות כ"שינג צ'ואן" (אגרוף הצורה). החלק של אגרוף הכוונה מיועד ללמד שימוש בכוונה והבנת הכוחות השונים המשמשים את הסגנון ואילו החלק של הצורה (החיות) הינו וריאציה של כוחות הבסיס באופי תנועה שונה. תימוכין לגישה זו, המפרידה בין שני החלקים ניתן למצוא בשם של הספר "מהות חמשת המעברים של אגרוף הכוונה של יואה פי" המתאר את השינג אי שנלמד תחת לי צון אי. למרות שהספר מתאר את שינג אי צ'ואן, עדיין מכונה הסגנון בשם אי צ'ואן
ללשון יש שני שימושים בשינג אי צ'ואן, האחד כולל מתח-רפיון ודירבון-דחיפה והשני הוא תנועה מעלה-אמצע-מטה
א. המשמעות של מתח-רפיון, דירבון דחיפה היא שבזמן תנועה הלשון דוחפת קלות ואילו בזמן שחרור כח מתפרץ עליה לדחוף חזק (דירבון ומתח) קדימה
ב. המשמעות של תנועה מעלה-אמצע-מטה כי בזמן תנועה או שחרור כח, כאשר משחררים כח לכיוון מעלה, לכיוון האמצע או לכיוון מטה, על הלשון לדחוף או לדרבן לכיוון זהה
כאשר הלשון דוחפת ולוחצת כלפי מעלה (חך) הדבר מעודד עלית צ'י לאורך עמוד השדרה וערוץ דו. כיוון לחיצה זה מעודד שיחרור כח קדימה ומעלה. כאשר הלשון לוחצת כלפי מטה על חניכיים תחתונים הדבר מעודד ירידת צ'י לאורך קו מרכז קידמי וערוץ רן. כיוון לחיצה זה מסייע לשחרור כח קדימה ומטה
השפעות נוספות של הלשון על הגוף ניתן למצוא ברשומה מדוע יש לגעת עם קצה הלשון בחך

אחת ההנחיות הנפוצות ביותר בתירגול צ'י גונג ואמנויות לחימה סיניות היא נגיעה עם קצה הלשון בחך. בעבר התיחסתי לאחת הסיבות ברשומותי "הלשון ותפקידה בייצוב הצוואר". היום אתיחס למספר סיבות נוספות

א. הרמת הלשון מעלה מגבירה את הפרשת הרוק. על פי הרפואה הסינית ישנם שני סוגים של רוק. רוק סמיך ללא בועות אויר המופרש בזמן האוכל ומסייע לעיכול נחשב לנוזל המשוייך לטחול. רוק דליל מלא בבועיות אויר הנמצא בפה שלא בזמן הארוחה ומשוייך לכליות. על פי הרפואה הסינית, מקור נוזל הכליות בתמצית הכליות העולה מעלה לאורך מרידיאן הכליות ועד לשתי נקודות תחת הלשון. בעת הרמת הלשון אל החך מוגבר יצור רוק זה. לרוק זה סגולות בריאותיות חשובות כגון חיזוק הכליות והתמצית (משפיעה על בריאותנו ואורך חיינו) ולכן מומלץ לבלוע אותו

ב. הגוף נחצה לשני חצאים, ימני ושמאלי, בדיוק בקו המרכז על ידי שני ערוצים (ערוץ דו וערוץ רן). ערוץ דו מסתיים באיזור החניכיים העליונים וערוץ רן מתחיל באזור הסנטר. הרמת הלשון מעלה אל החך מחברת בין שני ערוצים אלה ומסייע לסגירת המעגל בין הערוצים. הרמת הלשון בלבד אינה מספיקה ויש גם להרים מעלה את נקודת "מפגש היין" (חוי יין) אשר תחבר בין סופו של ערוץ רן ותחילתו של ערוץ דו
ג. בזמן לחימה קיים סיכון לנשוך את הלשון עקב פגיעה של התקפה בלסת. יצירת הרגל של הרמת הלשון מעלה ימנע את האפשרות לנשיכתה בזמן קרהב

אחת הפילוסופיות העתיקות ביותר בסין אחרי תיאוריית יין ויאנג היא התיאוריה של חמש התנועות (וו שינג). משמעות הסימנה וו היא חמש ומשמעות הסימניה שינג היא תנועה, כלומר חמש תנועות. כיום, במקומות רבים נהוג לתרגם את השם כחמישה אלמנטים. לעניות דעתי והבנתי השימוש במילה אלמנט חוטאת למשמעות המקורית וככל הנראה מושפעת מפילוסופיה מערבית עתיקה, שהתיחסה לקיומם של ארבעה אלמנטים (מים, אש, אויר ואדמה) כבסיס לכל הבריאה . התיאוריה שהתיחסה לקיומם של ארבעה אלמנטים גרסה כי מדובר בארבעה יסודות בלתי משתנים מהם ניתן להרכיב את כל שאר החומרים בעולם. גישה זו שונה לגמרי מזו הסינית, אשר אינה מדברת על ארבעה יסודות בלתי משתנים אלא על חמש תופעות של שינוי בטבע. למעשה שתי אסכולות אלה מייצגות גישות שונות לחלוטין (אפשר לומר אף סותרות) להתבוננות בטבע. האחת מדברת על יסודות בלתי משתנים (ארבעה אלמנטים) ואילו השניה על חמש תנועות של שינוי בלתי פוסק ותנועה ממצב אחד לאחר (חמישה מעברים או חמש פאזות). ארבעת היסודות מייצגים מצב סטאטי חסר שינוי ואילו חמש התנועות מייצגות שינוי בלתי פוסק. בעקבות ההבדלים האלה בחרתי לתרגם מושג זה דווקא בשמות "חמישה מעברים" או חמש תנועות
חמשת המעברים
במקום להשתמש בהסברים ארוכים על אופייה של כל תנועה בחרו הסינים לקשר לכל תנועה דימוי הקרוב ביותר לאופייה. חמשת הדימויים הם: עץ, אש, אדמה, מתכת ומים
עץ - מסמל תנועה של התרחבות, תנועה כלפי מעלה, לידה, פריצה, גדילה, התפתחות וצמיחה מהירה
אש - מסמלת תנועה כלפי מעלה. הבגרות ועיצוב המבנה
אדמה – מסמלת חוסר תנועה ויציבות. מסמלת מלאות, הזנה, תמיכה אימהית (אמא אדמה), מגע, סיפוק, פוריות .הבשלות בה הזרע הפך לשתיל והילד לבוגר
מתכת - מסמלת תנועה של התכווצות, התכנסות פנימה. תחילת הדעיכה, הבלות והזקנה
מים - מסמלים תנועה כלפי מטה, פאסיביות, סבלנות, פעילות פנימית והמתנה לבאות. סיום והתחלה מחדש
יצירה ובקרה

בין חמשת המעברים קיימים יחסים של יצירה ובקרה
מעגל יצירה: עץ יוצר את אש, אש יוצרת את אדמה, אדמה יוצרת את מתכת, מתכת יוצרת את מים ומים יוצרים את עץ. אפשר לדמות זאת כך: מים הם מקור החים לעץ, עץ הינו חומר בערה לאש אשר יוצרת אפר (אדמה). כאשר האדמה נדחסת היא מביאה להווצאות יסודות מתכת ומתכות אלה מרכזות נוזלים למקווה מים
מעגל בקרה (הגבלה): עץ מבקר את האדמה, אדמה מבקרת את מים, מים מבקרים את אש, אש מבקרת את מתכת ומתכת מבקרת את עץ
שני מעגלים אלה מאפשרים שמירה על איזון של המערכת כולה

עיקרון חשוב שמופיע בשינג אי צ'ואן שלנו, ככל הנראה בהשפעת" תיאוריית המבנה של לו", מדמה תנועת ענבל בתוך פעמון. כאשר הפעמון נע קדימה, הענבל שבתוכו נשרך מאחור. ברגע בו הפעמון פוגע במכשול הענבל נע קדימה לעבר גוף הפעמון וניתח בו בחזקה. כתוצאה מכך המכשול סופג שתי מכות עוקבות, האחת מפגיעת הפעמון במכשול והשניה על ידי כח העובר מהפעמון אל המכשול בעקבות פגיעת הענבל בפעמון
תופעה דומה נוצרת בעקבות תנועת הברך האחורית בזמן פסיעה קדימה. בזמן הפסיעה קדימה הברך האחורית נשרכת מאחור (הרגל דוחפת את הגוף קדימה), כאשר הרגל הקידמית נוחתת ובולמת את תנועת הגוף, הברך נשלחת קדימה. בנוסף לתנועת הברך האחורית קדימה חובה לשמור על כוונת נגיחה עם הראש (דינג) דבר שמשפר מעבר כח לידיים
על שתי הברכיים לייצר כח דינג קדימה ברגע המגע במטרה. מיד אחרי המכה על הרגל האחורית למהר ולדרוך על מנת להחזיר את הגוף ליציבות ולתמוך מאחורי הגוף
אם היריב רך אני עובר דרכו - אם היריב עובד רך ומשתדל לא לייצר התנגדות יש לשמור על כוונה ישירות אל קו המרכז שלו ולעבור דרך הגנותיו
אם היריב קפיצי אני משתנה - אם היריב אינו רך ואינו נוקשה אלא גמיש ומשתנה תחת לחץ חיצוני, יש להצמד ולהדבק אליו ולהשתנות מהר ממנו
אם היריב נוקשה אני רך - אם היריב נוקשה ולא ניתן לעבור דרך הגנותיו יש לעבוד מסביב להן ולהסתייע בהן על מנת לנוע סביבו