לכולנו אותם שרירים גם בכמות וגם בנקודות התחלה וסוף. אם נדמה את השרירים והגידים למייתרי גיטרה אולי נוכל להבין מדוע באמנויות לחימה שונות מתקבלת מנגינה שונה. מקור השוני במנגינה נובע מהעובדה שלמרות שמספר המיתרים בגיטרה הינו קבוע (6) ואורכם הינו נתון קבוע גם כן, קיימים מספר הבדלים שבעקבותיהם משתנה המנגינה אותה ניתן לנגן על גביהם:
ראשית עובי המייתרים והחומר מהם יוצרו. שני מייתרים בעלי אורך שווה אך עשויים חומר שונה יפיקו תנודה שונה וצליל שונה. למרות שלא ניתן לשנות את החומר ממנו מורכבים השרירים, חיזוקים (ועיבויים) של שרירים שונים (שרירי שלד מול שרירי יציבה) משנה את עוצמת כיווצם ומרחק הכיווץ (שריר רפוי מול שריר מכווץ בתחילת תנועה) ולכן יכול לשנות את אופיו של הכח המופק. קרי, שריר עבה ורפוי יתכווץ מהר יותר וייצר כח רב יותר בזמן הכיווץ מאשר שריר קצר ודק.
מעבר לשוני פיזולוגי קיים גם אופן שילוב הצלילים. כאשר אדם שלא ניגן מעולם מגיע לפרוט על המיתרים הוא יצליח להפיק את אותם הצלילים שמפיק נגן מיומן, אם כן מדוע האחד יוצר מוזיקה ואילו השני יוצר רק רעש. ההבדל העיקרי הוא בהרמוניות נכונות, בשילוב של תיבות ואורכי צליל שונים כמו גם רווחים בעלי אורך שונה בין הצלילים אשר למעשה הופכים ערמת צלילים למוזיקה. מבחינה פזיולוגית, רצף כיווץ שרירים שונה, כיווץ שרירים שונים בעוצמה שונה (או כיווץ סטאטי לעומת דינאמי) יביא לאופן תנועה שונה של השלד.
כמו כן קיים שוני בין מוזיקה אחת ואחרת. אאדם שהתמחה במוזיקה עכשווית לא יידע לנגן מוזיקה קלאסית. באותה מידה אדם שהתמקד בשילוב כלשהו של שרירים יהיה מיומן בשילוב זה מאשר אדם שלמד שילוב אחר ועל כן למרות שלשנייהם אותם שרירים ופעולתם (כיווץ והנעת השלד) זהה עדיין יהיה שוני באופן התנועה של השלד.
מתח המייתרים. מייתרים שלא נמתחו כראוי אינם מפיקים צליל הרמוני. התמקדות באימון בשרירים שונים תפתח שרירים יחודיים לאותו אימון שלא יתפתחו באימון שונה
ראשית עובי המייתרים והחומר מהם יוצרו. שני מייתרים בעלי אורך שווה אך עשויים חומר שונה יפיקו תנודה שונה וצליל שונה. למרות שלא ניתן לשנות את החומר ממנו מורכבים השרירים, חיזוקים (ועיבויים) של שרירים שונים (שרירי שלד מול שרירי יציבה) משנה את עוצמת כיווצם ומרחק הכיווץ (שריר רפוי מול שריר מכווץ בתחילת תנועה) ולכן יכול לשנות את אופיו של הכח המופק. קרי, שריר עבה ורפוי יתכווץ מהר יותר וייצר כח רב יותר בזמן הכיווץ מאשר שריר קצר ודק.
מעבר לשוני פיזולוגי קיים גם אופן שילוב הצלילים. כאשר אדם שלא ניגן מעולם מגיע לפרוט על המיתרים הוא יצליח להפיק את אותם הצלילים שמפיק נגן מיומן, אם כן מדוע האחד יוצר מוזיקה ואילו השני יוצר רק רעש. ההבדל העיקרי הוא בהרמוניות נכונות, בשילוב של תיבות ואורכי צליל שונים כמו גם רווחים בעלי אורך שונה בין הצלילים אשר למעשה הופכים ערמת צלילים למוזיקה. מבחינה פזיולוגית, רצף כיווץ שרירים שונה, כיווץ שרירים שונים בעוצמה שונה (או כיווץ סטאטי לעומת דינאמי) יביא לאופן תנועה שונה של השלד.
כמו כן קיים שוני בין מוזיקה אחת ואחרת. אאדם שהתמחה במוזיקה עכשווית לא יידע לנגן מוזיקה קלאסית. באותה מידה אדם שהתמקד בשילוב כלשהו של שרירים יהיה מיומן בשילוב זה מאשר אדם שלמד שילוב אחר ועל כן למרות שלשנייהם אותם שרירים ופעולתם (כיווץ והנעת השלד) זהה עדיין יהיה שוני באופן התנועה של השלד.
מתח המייתרים. מייתרים שלא נמתחו כראוי אינם מפיקים צליל הרמוני. התמקדות באימון בשרירים שונים תפתח שרירים יחודיים לאותו אימון שלא יתפתחו באימון שונה